חוק חופש המידע בפועל: בקשה, ממונה, פרסום יזום וסודות מסחריים

חוק חופש המידע הוא חוק שכל אחד יכול להפעיל לבד, בלי עורך דין ובלי לתת הסבר. מבחינת מי שמבקש מידע, הוא כלי עבודה: בודקים מה הרשות יודעת, כמה היא הוציאה ועל מה היא החליטה. מבחינת גוף ציבורי, הוא שורה של חובות עם תאריכים: ממונה, מועדי מענה, דוח שנתי ועמוד באתר. ומבחינת חברה שנותנת שירות לממשלה או לרשות מקומית, הוא סיבה לקרוא מחדש כל הצעה שהיא מגישה, כי חלק ממנה עלול להגיע למתחרה. המדריך הזה עובר על שלוש נקודות המבט, לפי לשון החוק, התקנות ונוהלי היחידה הממשלתית לחופש המידע, נכון לאוקטובר 2026. הוא לא מחליף ייעוץ משפטי: בכל החלטה על מסירה או סירוב, ובכל התנגדות של ספק, היועץ המשפטי של הארגון הוא מי שמכריע.

מה חוק חופש המידע קובע ועל מי הוא חל

החוק נחקק ב-19 במאי 1998 ונכנס לתוקף שנה אחר כך. הסעיף הראשון שלו קצר: לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית. "מידע" הוא כל מידע שנמצא ברשות, כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב. כלומר לא רק מסמכים רשמיים, אלא גם קובצי אקסל, הודעות, פרוטוקולים ונתונים במערכות. את הנוסח המלא והעדכני כדאי לקרוא בנוסח החוק באתר נבו.

ההגדרה של "רשות ציבורית" רחבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים. היא כוללת את הממשלה, משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלהם, לשכת הנשיא, הכנסת, מבקר המדינה (למעט מידע שהגיע אליו לצורך ביקורת ובירור תלונות), בתי המשפט (למעט תוכן ההליך), כל רשות מקומית, חברה עירונית, תאגיד שהוקם בחוק, חברה ממשלתית (למעט חברות או פעילויות ששר המשפטים החריג), מוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם, וגופים נוספים שנקבעו בצו.

יש גם רשימה של גופים שהחוק לא חל עליהם בכלל, בסעיף 14: גופי ביון וביטחון, יחידות מסוימות במשרד ראש הממשלה, במשרד הביטחון ובמשרד החוץ, מערכי המודיעין והחקירות של המשטרה, ומידע שגוף בעל סמכות חקירה אסף לצורכי חקירה. מידע שהועבר לגנזך המדינה נשלט על ידי חוק הארכיונים ולא על ידי חוק חופש המידע.

מי רשאי להגיש בקשת חופש מידע ואיזה מידע אפשר לבקש

הזכות שייכת לכל אזרח ישראלי ולכל תושב. החוק מגדיר "תושב" גם כתאגיד שהתאגד לפי הדין בישראל, ולכן חברה בע״מ, עמותה או חברה לתועלת הציבור יכולות להגיש בקשה בשם עצמן. מי שאינו אזרח ואינו תושב רשאי לבקש מידע רק על זכויותיו בישראל.

אין חובה להסביר למה אתם רוצים את המידע. אם תסבירו, הרשות תשקול את העניין שלכם כשהיא מחליטה אם לסרב, כך שלפעמים יש טעם לכתוב משפט אחד על המטרה, במיוחד כשהמידע נוגע לבריאות הציבור, לבטיחות או לאיכות הסביבה. אלה השיקולים שסעיף 10 לחוק מחייב את הרשות לשקול.

מה החוק לא נותן: הרשות לא חייבת לעבד את המידע לצרכים שלכם. היא מוסרת אותו כפי שהוא מוחזק אצלה, ואם הוא ממוחשב, היא מפיקה אותו באמצעים שמשמשים אותה דרך קבע. בקשה בנוסח "תכינו לי ניתוח של..." תידחה או תיענה חלקית. בקשה בנוסח "אבקש את הקובץ שבו מתועדים..." היא בקשה לפי החוק. ומי שקיבל מידע על עצמו ומצא שהוא לא נכון רשאי לבקש לתקן אותו, לפי סעיף 16.

איך מגישים בקשת חופש מידע, צעד אחר צעד

הבקשה מוגשת בכתב לממונה על העמדת מידע לציבור ברשות שמחזיקה את המידע. מול משרדי ממשלה ויחידות סמך הדרך הנוחה היא שירות הגשת בקשת חופש המידע ב-gov.il, שמאפשר גם לשלם את האגרה בכרטיס אשראי. אפשר להגיש גם בדואר אלקטרוני לממונה, בפקס או בדואר.

כשהבקשה היא של חברה, למשל ספק שרוצה לבדוק התקשרויות קודמות של משרד לפני מכרז, היא מוגשת בשם התאגיד. מה בודקים לפני מכרז ואיך קוראים את המסמכים מוסבר במדריך על מכרזים ממשלתיים.

המועדים: 30, 60, 120 ו-21 ימים

סעיף 7 לחוק קובע שהרשות תודיע על החלטתה "ללא שיהוי", ולא יאוחר מ-30 יום מקבלת הבקשה. ראש הרשות, או מי שהוא הסמיך, רשאי להאריך ב-30 יום נוספים, בהודעה בכתב ומנומקת. אם בגלל היקף המידע או מורכבותו צריך עוד זמן, ראש הרשות רשאי להאריך הארכה נוספת בהחלטה מנומקת, ובכל מקרה לא יותר מ-60 יום. זה התקרה של 120 יום שמופיעה באתר היחידה הממשלתית לחופש המידע.

שני מועדים נוספים חשובים לא פחות. אחרי שהרשות החליטה למסור, היא צריכה לבצע את ההחלטה תוך זמן סביר ולא יאוחר מ-15 יום, אלא אם הממונה קבע מטעמים מיוחדים מועד מאוחר יותר. וכשהמידע כולל פרטים על צד שלישי שמסירתם עלולה לפגוע בו, הרשות צריכה להודיע לו, ויש לו 21 יום להתנגד. 21 הימים האלה לא נספרים במניין המועדים של סעיף 7, כלומר הם מתווספים לזמן הטיפול.

לפי דוח היחידה הממשלתית לשנת 2025, באותה שנה הוגשו למשרדי הממשלה 16,896 בקשות, עלייה של 21% לעומת 2024, ו-82% מהתלונות שהוגשו ליחידה היו על אי מתן מענה במועד. כלומר הבעיה הנפוצה היא לא סירוב, אלא שתיקה.

אגרות חופש המידע: מה משלמים ומי פטור

האגרות נקבעות בתקנות חופש המידע (אגרות), התשנ״ט-1999, והסכומים מתעדכנים בכל שנה באוקטובר. את הסכומים המעודכנים מפרסמת היחידה בדף אגרות חופש המידע, שעודכן לאחרונה באוקטובר 2026. המבנה עצמו יציב:

• אגרת בקשה: סכום קבוע שמשלמים בהגשה, 24 ש״ח.
• התחייבות: חותמים שתשאו באגרות טיפול והפקה עד תקרה של 180 ש״ח. אם הממונה מעריך שהעלות תעבור את התקרה, הוא צריך לעדכן אתכם בעלות המשוערת לפני שהוא ממשיך.
• אגרת טיפול: 36 ש״ח לשעת עבודה, ורק החל מהשעה הרביעית. שלוש השעות הראשונות כלולות בכל בקשה.
• אגרת הפקה: 0.24 ש״ח לעמוד צילום ו-3.01 ש״ח לתקליטור.

הסכומים לפי דף האגרות של היחידה הממשלתית לחופש המידע, בעדכון של 1 באוקטובר 2026. בדקו שם לפני תשלום, כי הם מתעדכנים בכל שנה.

יש פטור מאגרת בקשה ומאגרת טיפול על ארבע שעות נוספות, כלומר על שבע השעות הראשונות, כשהמידע נוגע למבקש עצמו ולזכויותיו, כשהמבקשת היא עמותה או חברה לתועלת הציבור הזכאית לכך, כשהמידע מבוקש למחקר אקדמי, וכשהמבקש מקבל קצבה. החוק עצמו קובע שלא תיקבע אגרה על בקשה למידע שהרשות הייתה חייבת להעמיד לעיון הציבור לפי סעיף 6, כמו הנחיות מינהליות, אלא תשלום על העתקה ומשלוח.

קיבלתם סירוב או לא קיבלתם כלום: תלונה, עתירה וערעור

רשות שדוחה בקשה, כולה או חלקה, חייבת לשלוח הודעה בכתב עם הנימוקים, וליידע את המבקש על זכותו לעתור לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים. סירוב בלי נימוק הוא כשל בפני עצמו. מכאן יש שלושה מסלולים, ובחירה ביניהם תלויה במי הרשות ומה הבעיה.

תלונה ליחידה הממשלתית לחופש המידע. היחידה הוקמה בהחלטת ממשלה 2950 מיום 6 במרץ 2011, והסמכות שלה לברר תלונות חלה על משרדי הממשלה ויחידות הסמך. היא מבררת אי מתן מענה במועד, דחייה בלי נימוק, אי פרסום דוחות שנתיים ודוחות ממונים, אי פרסום הנחיות מינהליות ומידע סביבתי, ודרך חישוב האגרות. הגשת התלונה היא בלי עלות, ומצרפים לה את הבקשה ואת ההתכתבות. דף השירות מציין שהטיפול נמשך כמה חודשים, ושבסופו, אם התלונה מוצדקת, היחידה מורה למשרד בכתב לתקן את הליקוי.

עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המסלול הזה פתוח מול כל רשות ציבורית, כולל רשויות מקומיות. לפי דף השירות ב-gov.il מגישים אותה תוך 45 יום מקבלת התשובה. בית המשפט רשאי לעיין במידע עצמו, ורשאי להורות על מסירה גם כשחל סייג מסעיף 9, אם העניין הציבורי בגילוי גובר, ובלבד שהגילוי אינו אסור בדין. עתירה היא הליך משפטי לכל דבר, ושווה להתייעץ עם עורך דין לפני שמגישים.

ערעור על אגרה. לבית משפט השלום, כשהמחלוקת היא על הסכום שהממונה דרש.

הסייגים: מתי הרשות לא תמסור ומתי היא לא חייבת

החוק מבחין בין שלושה סוגי סייגים, וההבחנה חשובה לכל מי שמבקש וגם לכל ממונה שעונה. סעיף 8 עוסק בבקשה עצמה, סעיף 9(א) במידע שאסור למסור, וסעיף 9(ב) במידע שהרשות רשאית לא למסור אחרי שקילה.

שני כללים שכדאי לזכור. הראשון: לפי סעיף 11, כשאפשר לגלות חלק מהמידע בלי מאמץ בלתי סביר, הרשות צריכה למסור אותו בהשמטות או בתנאים, ולציין שהיו השמטות. השני: לפי סעיף 9(ג), סייג יכול לחול גם בגלל הצירוף של המידע עם מידע אחר, לא רק בגלל המידע לבדו. זה רלוונטי במיוחד לפרטיות: טבלה בלי שמות יכולה עדיין לזהות אנשים. על הצד הזה של המשוואה כתבנו במדריך על תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות.

הממונה על חופש המידע: מה התפקיד דורש בפועל

סעיף 3 לחוק מחייב את ראש כל רשות ציבורית למנות, מקרב עובדי הרשות, ממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, על טיפול בבקשות לקבלת מידע ועל יישום החוק. ברשות קטנה זה לרוב תפקיד נוסף של מישהו מהלשכה המשפטית או מהדוברות. ברשות גדולה זה צוות. בשני המקרים, הממונה הוא צוואר הבקבוק של כל ההליך, ולכן כדאי לתכנן את התפקיד ולא רק למנות אותו.

מה נמצא על השולחן של הממונה

היחידה הממשלתית מפרסמת נוהלי עבודה שחלים על משרדי הממשלה ויחידות הסמך, ובהם נוהל לדיווח ממונה, נוהל צד שלישי, נוהל הקצאת משאבים בלתי סבירה ונוהל דף אינטרנט. רשות מקומית או חברה עירונית אינן כפופות לנוהלים האלה כהוראה, אבל הם התבנית המסודרת ביותר שיש לעבוד לפיה. היחידה מפעילה גם קורס מקוון להכשרת ממונים ב-Campus IL.

הדבר שהכי עוזר לממונה הוא לא עוד נוהל, אלא מידע שכבר מסודר ומפורסם. כל מסמך שמתפרסם מיוזמת הרשות הוא בקשה שלא תגיע, וכל בקשה שכן מגיעה על מידע שפורסם אפשר לסגור בהפניה, לפי סעיף 8(4).

פרסום יזום והדוח השנתי של חופש המידע

החוק לא מסתפק בתגובה לבקשות. הוא מחייב כל רשות ציבורית לפרסם כמה סוגי מידע מיוזמתה:

• דוח שנתי (סעיף 5): על פעילות הרשות, תחומי האחריות, התפקידים והסמכויות, כולל דיווח הממונה על הפעלת החוק.
• הנחיות מינהליות (סעיף 6(א)): ההנחיות הכתובות שהרשות פועלת לפיהן ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור.
• חוקי עזר (סעיף 6(ג)): חובה של רשות מקומית.
• מידע על איכות הסביבה (סעיף 6א): מידע על חומרים שנפלטו, נשפכו, סולקו או הושלכו לסביבה ותוצאות מדידות רעש, ריח וקרינה, באתר האינטרנט של הרשות אם יש לה אתר.

תקנות חופש המידע, התשנ״ט-1999 קובעות שהדוח השנתי יתפרסם לא יאוחר מ-1 ביולי בכל שנה, ומפרטות מה הוא כולל. משרד ממשלתי מפרסם אותו באתר שלו, ורשות אחרת שיש לה אתר מפרסמת אותו גם באתר. שר המשפטים רשאי לקבוע לרשויות מסוימות תקופת פרסום אחרת, ולכן כדאי לוודא מול הממונה מה חל עליכם.

מה הדוח השנתי חייב לכלול, לפי תקנה 6

דיווח הממונה, לפי תקנה 7, כולל את מספר הבקשות שהוגשו, כמה נענו בחיוב, כמה נדחו או נענו חלקית לפי העילות שבחוק, באיזה שיעור נענו בכל אחד מהמועדים, כמה עתירות הוגשו ותמצית ההחלטות בהן. הדוח הזה מתפרסם בפועל פחות ממה שנדמה: לפי דוח היחידה לשנת 2025, 30 משרדי ממשלה ויחידות סמך, 35% מהם, לא פרסמו את הדוח לשנת 2024 כנדרש.

במשרדי הממשלה יש שכבה נוספת: נוהל 10 של היחידה מחייב אותם לפרסם מדי רבעון דוח התקשרויות שמופק ממערכת מרכב״ה, ונהלים נוספים עוסקים בפרסום יומנים, מידע גולמי ומידע על ועדות ציבוריות.

איך בונים עמוד חופש מידע נכון באתר של גוף ציבורי

עמוד חופש המידע הוא המקום שבו החובות האלה פוגשות את הציבור. בנוהל 4 של היחידה הממשלתית, "נוהל דף אינטרנט", שעודכן בדצמבר 2025 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2026, מפורטות דרישות הסף לדף כזה באתרי משרדי הממשלה. רשות מקומית, חברה עירונית או תאגיד סטטוטורי לא חייבים לפעול לפיו, אבל אין סיבה להמציא מבנה אחר. זה מה שהנוהל דורש, בניסוח שאפשר להעתיק למפרט:

מעבר לנוהל, יש כמה דברים שעמוד כזה צריך כדי שישמשו בו באמת. הוא צריך להיות נגיש, כי מי שמגיש בקשה הוא כל אדם, כולל מי שמשתמש בקורא מסך; הדרישות מפורטות במדריך על נגישות אתרים. הוא צריך להיות כתוב בעברית שמבינים בקריאה ראשונה, ולא בלשון החוק; ראו כתיבה בשפה פשוטה. והטופס צריך להיבנות כטופס אמיתי, עם שדה לתיאור המידע, פורמט מבוקש, צירוף אסמכתה לפטור ותשלום, ואישור קבלה עם תאריך שנשלח למבקש. איך בונים טופס כזה בלי לאבד פניות מוסבר במדריך על טפסים דיגיטליים וחתימה דיגיטלית.

טופס של חופש מידע אוסף מידע אישי: שם, תעודת זהות לבקשה על מידע עצמי, כתובת ולפעמים מסמכי זכאות. לכן הוא נכלל בכל מה שהארגון עושה לגבי אבטחת מידע ופרטיות: היכן הפניות נשמרות, מי רואה אותן ולכמה זמן. ברשות מקומית העמוד הזה הוא אחד מהעמודים הקבועים באתר, לצד הצהרת הנגישות, חוקי העזר והמכרזים. על המבנה של אתר כזה כתבנו במדריך על אתר לרשות מקומית ובמדריך הכללי על דיגיטל לגופים ציבוריים.

איך עונים לבקשת חופש מידע בלי להיתקע

הזמן שבקשה לוקחת נקבע ברוב המקרים בשבוע הראשון: אם היא סווגה נכון, הגיעה ליחידה הנכונה וזוהה בה צד שלישי, היא תסתיים בזמן. אם לא, היא תתגלגל עד ההארכה השנייה. זה סדר עבודה שאפשר לאמץ גם בלי מערכת מיוחדת:

הטעות היקרה ביותר היא לחכות. תשובה חלקית בזמן, עם הודעה שהשאר יגיע אחרי פנייה לצד שלישי, טובה למבקש ולרשות יותר מתשובה מלאה אחרי ארבעה חודשים. ובצד הפרקטי: רשות שלא עמדה במועדים לא גובה אגרות טיפול והפקה, כך שהעיכוב עולה לה גם בכסף.

חברות שנותנות שירות לממשלה: מה מהחוזה וההצעה שלכם עלול להיחשף

זה החלק שספקים של משרדי ממשלה ורשויות נוטים לגלות מאוחר מדי. החוזה שחתמתם, ההצעה שהגשתם, הדוחות שאתם שולחים מדי חודש והמצגת של פגישת ההנעה נמצאים כולם אצל הרשות, ולכן הם "מידע" לפי החוק. ומי שיכול לבקש אותם הוא כל אזרח, כל עיתונאי, כל עמותה, וגם כל חברה מתחרה שהתאגדה בישראל.

מה כבר מתפרסם בלי שמישהו מבקש

לפי נוהל 10 של היחידה, "פרסום התקשרויות", כל משרד ממשלתי ויחידת סמך מפרסמים מדי רבעון דוח של הזמנות הרכש שלהם ממערכת מרכב״ה, עם שדה "מטרת ההתקשרות". הנוהל מציין במפורש שנקבע כי עצם ההתקשרות עם רשות ציבורית וסכום ההתקשרות, כשלעצמם, אינם מוגנים מכוח חוק חופש המידע, ושסימון הזמנה כרגישה בגלל סוד מסחרי ייעשה במקרים חריגים. בנוסף, לפי תקנות חובת המכרזים, התשנ״ג-1993, גוף ציבורי שהחליט להתקשר בפטור ממכרז מפרסם את ההחלטה המנומקת באתר שלו בתוך חמישה ימי עבודה, באופן שאינו מגלה סוד מסחרי או מקצועי.

מה מתחרה יכול לראות אחרי מכרז

תקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים נותנת לכל משתתף במכרז זכות לעיין, בתוך 30 יום מההודעה על התוצאות, בפרוטוקול ועדת המכרזים, בהתכתבויות שלה עם המציעים, בחוות הדעת המקצועיות, בעמדת היועץ המשפטי ובהצעת הזוכה. החריג הוא חלקים שהעיון בהם עלול, לדעת ועדת המכרזים, לחשוף סוד מסחרי או סוד מקצועי, או לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ, בכלכלה או בביטחון הציבור. התקנה גם קובעת שאין בה כדי לגרוע מחוק חופש המידע. כלומר אם זכיתם, ההצעה שלכם תיפתח לעיון המתחרים, וההגנה היחידה היא מה שהוועדה תסכים להשמיט. במכרזים של רשויות מקומיות חלות תקנות אחרות, ולכן בדקו את ההוראה הרלוונטית עם היועץ המשפטי.

מה קורה כשמישהו מבקש את החוזה שלכם

כאן נכנס סעיף 13. אם הרשות שוקלת למסור מידע שכולל פרטים עליכם ושמסירתו עלולה לפגוע בכם, היא חייבת להודיע לכם בכתב ולאפשר לכם להתנגד בתוך 21 יום, בנימוק שהמידע חסוי לפי סעיף 9 או לפי דין אחר. אם היא דוחה את ההתנגדות, היא שולחת החלטה מנומקת ומודיעה על זכותכם לעתור, והמידע לא יימסר לפני שתקופת העתירה חלפה, ואם הוגשה עתירה, לפני שהוכרעה. ל-משרדי הממשלה יש נוהל צד שלישי שמפרט את ההליך. המכתב הזה מגיע בדרך כלל לכתובת שרשומה בחוזה, ולכן חשוב שהיא תגיע לאדם שקורא אותה.

הנקודה המשפטית הבסיסית: הסייג שמגן עליכם הוא סעיף 9(ב)(6), "סוד מסחרי או סוד מקצועי", מידע בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע ממשית בערכו, או מידע על עסקיכם שגילויו עלול לפגוע ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי. זה סייג שהרשות "אינה חייבת" למסור, לא סייג מוחלט. הרשות שוקלת אותו מול העניין הציבורי, ובית משפט רשאי להורות על מסירה גם כשהוא חל. ויש לו חריג מפורש: מידע על חומרים שנפלטו לסביבה ותוצאות מדידות רעש, ריח וקרינה לא מוגנים כסוד מסחרי.

איך מגינים על סוד מסחרי בהצעה ובחוזה

הגנה על סוד מסחרי מול חוק חופש המידע מתחילה ביום כתיבת ההצעה, לא ביום שמגיע מכתב מהממונה. אלה הצעדים שאפשר להכניס לנוהל הגשת הצעות של החברה, בתיאום עם היועץ המשפטי שלכם:

כדאי גם לחשוב על הצד השני. אותו חוק שמאפשר למתחרה לבקש את החוזה שלכם מאפשר לכם לבקש את ההתקשרויות הקודמות של המשרד, את דוחות הרבעון ואת ההחלטות על פטור ממכרז, לפני שאתם מחליטים להתמודד. ספק שמבין את המידע הזה כותב הצעה טובה יותר. על הצד השיווקי של עבודה מול לקוחות ממשלתיים, כולל מה מותר ואסור לפרסם על פרויקט ציבורי, כתבנו במדריך שיווק לחברות שמוכרות לממשלה. ואם בקשת מידע הפכה לכתבה בעיתון, המדריך על ניהול מוניטין וניהול משבר מסביר איך מתכוננים.

מה עושים עכשיו

אם אתם גוף ציבורי: פתחו את עמוד חופש המידע באתר שלכם ועברו עליו מול הרשימה שבפרק על עמוד האינטרנט. בדקו שסכומי האגרות עודכנו לפי פרסום אוקטובר 2026, שהדוח השנתי האחרון ודיווח הממונה מופיעים, ושתיבת הדואר שמופיעה בעמוד באמת נקראת. אם אתם ספק של הממשלה או של רשות: קחו את ההצעה האחרונה שהגשתם ושאלו אם הייתם רגועים לו מתחרה היה מקבל אותה מחר. אם התשובה לא, זה הזמן לכתוב נוהל הגשה עם סימון, נספח נפרד וגרסה מושחרת. ואם אתם מבקשים מידע: התחילו במאגר התשובות, ואז נסחו בקשה צרה ומדויקת לממונה.

אם תרצו לבדוק את האתר של הארגון, כולל עמודי החובה, נגישות, אבטחה ומהירות, התחילו באבחון דיגיטלי חינם. ואם צריך לבנות או לחדש אתר לגוף ציבורי, עם עמוד חופש מידע, טפסים ועמודי חובה שמתוכננים מהיום הראשון, זה מה שאנחנו עושים באתרים ודפי נחיתה.